פסק-דין בתיק ת"א 3712-08

1.       התובע, יליד 1985, עבד כשליח במסעדת "טיים עוף" בנתניה (להלן: " המסעדה").

לטענת התובע, ביום 22.9.07 הגיע לבית הנתבעת למסור משלוח שהוזמן מהמסעדה, ולאחר שנפתחה הדלת, זינק לעברו מתוך הבית, כלב מסוג פינצ'ר מעורב (להלן: " הכלב"), ונשך אותו בבוהן רגל ימין עד שהוא נזקק לטיפול רפואי (להלן: " האירוע" או " הנשיכה").

התובע טען כי האחריות לאירוע מוטלת על הנתבעת, בהיותה הבעלים והמחזיקה של הכלב, וביודעה שמדובר בכלב תוקפן.

הנתבעת הודתה שבמועד האירוע החזיקה בביתה כלב, והודתה שקיבלה משלוח באמצעות התובע, אלא שלטענתה לא היה כל מגע בין התובע לבין הכלב, ובעת מסירת המשלוח היה הכלב עם ילדיה באחד מחדרי הבית.

כן טענה הנתבעת, שתיאור הכלב המופיע בכתב התביעה אינו תואם לכלב המוחזק על ידה, וממילא לא מדובר בכלב תוקפני או מסוכן לסביבה. על כן, וככל שהתובע אכן ננשך, הרי שננשך על ידי כלב אחר שאינו קשור בה, ודין התביעה להידחות.

יש לבחון איפוא האם ננשך התובע על ידי כלב, והאם היה זה כלבה של הנתבעת שנשך אותו.

נסיבות האירוע

2.         התובע מסר בתצהירו שבתאריך 22.9.07, בשעה 22:00 לערך, ביצע שליחות לביתה של הנתבעת, ברחוב יהודה הנשיא 50 בנתניה, ולאחר שדפק על דלתה, היא נפתחה על ידי בנה של הנתבעת, שחסם את פתח הדלת ברגלו, ואז זינק לעברו כלב קטן יחסית, מסוג מעורב בצבע חום, ונשך אותו בבוהן רגל ימין.

לאחר הנשיכה חש התובע כאבים, אך המשיך לשליחות הבאה שהייתה במרחק קצר מהמקום, אלא שאז התברר לו שהוא מסר לנתבעת בטעות משלוח נוסף, שלא היה מיועד לה. התובע חזר לביתה, אסף את המשלוח, ולאחר שמסר אותו ללקוח המיועד שב למקום העבודה.

עם חזרתו לעבודה הודיע התובע לאחראי המשמרת על האירוע וביקש להשתחרר לביתו, אך זה סירב והתובע נאלץ להמשיך בעבודתו. בהמשך הערב התקשר התובע לבעל המסעדה וסיפר לו את שאירע, ולמחרת היום פנה לקבל טיפול רפואי ואף הודיע לשירות הווטרינרי על האירוע (ת/2).

3.         מנגד, מסרה הנתבעת, שאמנם היא בעלת כלב, אך הוא אינו מסוג פינצ'ר מעורב, ולכן לא יתכן שהתובע נפגע מהכלב שלה, מה גם שהכלב היה מצוי באחד החדרים, יחד עם בתה ובנה, וכך היה המצב גם כשחזר התובע לביתם בפעם השנייה לאסוף את המשלוח שנמסר בטעות, ואז היא החזירה לו "את השקית", התובע בירך אותה ב"שבוע טוב", והלך לדרכו (נ/3).

בתה של הנתבעת, רחלי לוי (להלן: " רחלי"), מסרה אף היא שבזמן שהגיע התובע לביתם היא הייתה עם אחיה והכלב בחדר, ושם הם שהו גם בזמן שחזר התובע לביתם פעם נוספת, והיא שמעה את התובע אומר "שבוע טוב" ואת הדלת נסגרת.

לדבריה, נודע לה על האירוע לראשונה ביום 25.9.07, כשקיבלה מכתב מהשירות הווטרינרי, שבו נדרשה להסגיר את הכלב לווטרינר העירוני, ורק אז "קישרה" בין הדברים, והבינה שהמתלונן הוא השליח שהביא לביתם אוכל מהמסעדה. רחלי התקשרה למסעדה וביקשה את פרטיו של התובע, ואף יצרה עימו קשר בנסיון לברר את פשר התלונה, אלא שהשיחה הסתיימה באיומים מצד התובע (נ/4).  

4.         לאחר שבחנתי את הטענות, הראיות והעדויות, אני סבורה כי התובע הוכיח טענותיו ברמה הנדרשת כפי שיפורט להלן;

5.         התובע מסר את גרסתו לאירוע באופן זהה במספר הזדמנויות שונות בסמוך לאחר האירוע:

א.        במסמכים רפואיים מיום 23.9.07, מיום 25.10.07 ומיום 8.11.07, אצל ד"ר טרוסט נרשם: " ננשך ע"י כלב בבוהן רגל ימין- חתך כ2ס"מ פתוח חבישה עם פולידין, הוסבר על הצורך לדווח ללשכת הבריאות"; " כאבים בעגודל (טעות במקור - ג.צ.) באיזור נשיכה, ללא סימני דלקת, פצע הגליד טוב" וכן " כאבים בכף רגל ימין לאחר נשיכת כלב" (ת/4).

ב.         באישור על ביקור בלשכת הבריאות - נפת נתניה, נרשם שהתובע ביקר שם ביום 24.9.07 ודיווח על " נשיכה מכלב ביתי" (נספח ב' 1 לת/2).

ג.         בהודעה למשטרה שמסר התובע ביום 26.9.07 (מספר ימים לאחר האירוע), רשם: " אני עובד כשליח בטיים עוף ברחוב שטמפפר. בתאריך 22/9 הגעתי למשלוח ברחוב יהודה הנשיא 50 דירה 3 קומה ראשונה, איך שפתחו לי קפץ עלי הכלב של בעלת הדירה ונשך אותו ברגל, אני נתתי את המשלוח ועזבתי את המקום. המעסיק שלי הפנה אותי לרופא, אני הלכתי לרופא ששלח אותי למשרד הבריאות לבדיקה חיסונים של הכלב. ככל הנראה משרד הבריאות הוציא צו לקחת את הכלב של בעלת הדירה להסגר וזה גרם לבעלת הדירה אביבה לוי להתעצבן ואתמול 25/9 התקשרה לנייד בשעה 16:30 לערך ואמרה לי שאני חוצפן שלא באתי אליה לפני שהלכתי למשרד הבריאות..." (נספח ג' 2 לת/2) .

ד.        בדו"ח פעולות למניעת מחלת הכלבת מטעם משרד הבריאות (להלן: " דו"ח משרד הבריאות"), נרשם: " עובד כשליח בטיימעוף בא לתת משלוח הכלב קפץ ונשך אותו"', ובתיאור מקום האירוע: " רחוב יהודה הנשיא, נתניה". הדו"ח נושא תאריך 8.10.07, אך צוין בו כי ההודעה לווטרינר העירוני נמסרה כבר ביום 24.9.07, היינו כיומיים לאחר האירוע (ת/1).